על החולצה של המדרשה מופיע המשפט "כמדומני שאני שייך לארץ הזאת". מאיפה הוא הגיע ומה הוא אומר?

לפני קרוב ל 90 שנה, כותב ש"י עגנון מכתב לרעייתו לאחר הטיול הראשון שערך בארץ ישראל. את המכתב הוא כותב לאסתר רעייתו השוהה בגרמניה ובו הוא מתאר את קורות מסעו במדבר יהודה וים המלח, בלי לחסוך בתיאורי הקושי והאתגר שבמסע: 

​

"אסתרליין יקירתי, 

ראשית אודיעך כי שבתי בשלום מים המלח ירושלימה. ואת אל תעצבי אם תמצאי בעתון אשר אנכי שולח לך היום על דבר קושי הדרך. כי שלושה ימים הייתי על הים ושני לילות לנתי על הקרקע התחוח לאור מדורה והגשם ירד עלי ממעל והאדמה היתה רטובה תחתי..." 

לאחר התיאורים כיצד הוא נרטב מהגשם בלילות החשופים על האדמה התחוחה הוא מוסיף:

"הנני נשבע לך כי אפילו תיכף ומיד הנני מוכן ומזומן לעשות את הדרך ההיא עוד פעם, כי נפלאות ראיתי בארץ!"

למרות הקושי, עגנון עולץ ומוכן לצאת לדרך הקשה שוב פעם, תכף ומיד. ואז מוסיף עגנון משפט מופלא:

"כמדומני שאני שייך להארץ הזאת".

עגנון, שהיה כבר כמה פעמים בארץ לפני כן, מרגיש שייך באמת לארץ - רק אחרי המגע הבלתי אמצעי איתה: הלינה על הארץ, הגשם היורד עליו ממעל, הקרבה לאדמה התחוחה והמדורה בלילות.

למותר לציין שהטיול לא היה קל כלל ועיקר וכלל אתגרים רבים. ועדיין, עגנון מצא בכל אתגר את השמחה:

"על ידי הרפתקאות הדרך נעשיתי גמיש מאד וכל מכרי משתוממים כי נזדקפה קומתי וגם אני משתומם כי כל העצלות כמו סרה ממני... רק פעמיים שתיתי תה בכל משך ימי הטיול, ואין צריך לומר כי אכלנו רק דברים יבשים. ויש מן המטיילים שלא הספיקה להם לחמם... אמנם אחדים חולים מן הטיול ואחרים ישנו עד אתמול מרוב עייפות ורק אני בין המאושרים אשר לא סבלו רק נהנייתי מאד. וכשהיתה הסערה הגדולה ויש מן הנוסעים אשר בכו — צהל רוחי למראה הגלים ותפארת הלילה ואף רגע לא התאוננתי ולא התחרטתי". (ד' טבת תרפ"ה, 24.12.31).

החזון של מדרשת הערבה הוא לגדל אנשים, שבסופו של דבר, פשוט מרגישים "בני ובנות הארץ הזאת". לא הרגשה סתמית, אלא הרגשה עמוקה מתוך עמל ויגיעה בדברים שדרכם ניתן להגיע לחיבור אמיתי: אדמה, אדם ומורשת. 

היכרות עם אדמת הארץ הטובה על ידי עבודה יומיומית בחקלאות בערבה ועל ידי סיורים מעמיקים ברחבי הארץ. היכרות עם האדם. קודם כל עם עצמי ועם המידות שלי, אחר כך עם הסובב - עם מרחבי החברה הישראלית על כל גווניה ולבסוף היכרות עם המורשת העשירה של העם היהודי ובפרט של הסיפור היהודי המתחדש בארץ ישראל.

מתוך החיבור לאדמה לאדם ולמורשת ומתוך חינוך לעשייה, עבודה קשה מתוך שמחה ולקיחת יוזמה ואחריות אנו מייחלים שמהמדרשה יצאו אנשים עם אש בוערת בחזה להתנדב ולתקן בכל מקום שיידרשו.