top of page

מדרשת הערבה

על המדרשה

אם תבקשו ממני להגדיר את 'מדרשת הערבה' במילה אחת, היא תהיה: עומק.

אנחנו לא מחפשים את הכותרות הגדולות והמילים המפוצצות. אלא דווקא להעמיק בדברים הכי פשוטים והכי יסודיים. הדברים שבסופו של דבר בונים את התשתית הכי יציבה של נפש האדם.

 

מעמיקים בחקלאות:

בכל בוקר יוצאים לעבודה בשדות החקלאיים של הערבה. עבודות פשוטות ומונוטוניות. הדליית פלפלים, קטיף מלונים, שתילת חצילים, גדיד תמרים, דילול פרחים. זה עוזר לחקלאי הערבה. זה עוזר לשמירה על הגבולות. אבל זה גם הרבה מעבר. לעבוד בחקלאות זה לחזור לשורש הקיום. למגע הפשוט באדמה, לראות איך שתיל קטן הופך לשיח משגשג, להבין שבלי הרבה מאוד זיעה והשקעה שום פרי לא יגדל. כשיום אחרי יום אתה רואה את השמש עולה מעל הרי אדום ואתה כבר בעיצומו של יום עבודה בשדה, זו תחושה שקשה לתאר במילים, זו העמקת שורשים בדרך שאף שיעור בכיתה לא יכול להתחרות בה.

 

מעמיקים בלימוד:

הלימוד במדרשה הוא סביב ספרים מכוננים. בדיוק כמו בשורות שבשדות גם כאן לומדים - דף אחרי דף, פרק אחרי פרק. יסודי ומעמיק. בהנחיית צוות התוכנית משתדלים לסיים ספרי לימוד שיוצרים שינוי ובונים קומות בנפש: מסילת ישרים, לימוד שיטתי של תנ"ך עם ילקוט שמעוני, ספר הטאו, סיפורה של תרבות המערב, שמונה פרקים לרמב"ם, שיטת אדלר בחינוך, תולדות הישראליות, לימודי ערבית ואסלאם ופרקי אבות. העבודה מחוברת לעבודה החקלאית כמו שכבר אמר שלמה המלך: "טובה חכמה עם נחלה"

 

מעמיקים באנשים:

חיי הקבוצה והחיבור הקהילתי חשובים מאוד בתוכניות השונות של המדרשה. הקבוצה מתפקדת בצורה עצמאית, החל מההגעה לשדות עם רכבי התוכנית וכלה בניהול השוטף של חיי היום יום. החוויה האנושית והיכולת שלי להיות חלק מקבוצה שיש לה מטרה גדולה יותר מסך חבריה, הם חלק מכריע בתוכניות המדרשה.

מתחם הקבע של המדרשה יוקם בספיר והוא יהווה ציר של חיבור קהילתי נוסף בפעילות עמותת רוח ערבה ישתלב ויחבר את פעילות התוכנית עם קהילת ספיר.

עד להקמת מתחם הקבע התוכנית פועלת במתחם זמני במושב עין יהב

צוות המדרשה
WhatsApp Image 2022-12-28 at 16.44.28.jpeg

אוריה רוזן

ראש המדרשה

נשוי לרוני. בן הגולן. בוגר הישיבה הגבוהה 'רמות' בירושלים. שירת 6 שנים בצה"ל כלוחם ומפקד ביחידה קרבית מסווגת. מדריך שטח בתחום החבל, מתעסק באומניות עץ וברזל. איש שטח, פטיש וספר.

WhatsApp Image 2021-10-28 at 14.25.17.jpeg

גליה זיו קרוק

מנהלנית

תושבת עין יהב, אמא לארבעה, בעלת תואר שני במנהל עסקים אך אוהבת את התחום החינוכי הרבה יותר.

נתנאל.jpg

נתנאל אלינסון

מחנך

נשוי לנטע ואב לחמישה, תושב היישוב ספיר בערבה. שימש כראש מכינת חצבה במשך 5 שנים. לפני כן ניהל גרעיני שנת שירות בפריפריה. פרסם מספר ספרים בנושאי החברה הישראלית וידיעת הארץ. מלמד במדרשה קורסים אודות ידיעת הארץ והחברה הישראלית.

WhatsApp Image 2022-02-10 at 15.01.16.jpeg

רון בעהם

מחנך

נשוי  + 4 ,מתגורר במושב קשת ברמת הגולן.
למד ולימד כ10 שנים בבתי מדרש קלאסיים ברוח הרב קוק.
מזה 7 שנים מלמד במכינות הערבה  ובמדרשת הערבה.

סמדר.jpeg

סמדר גרייף

מחנכת

נשואה ללירון ואמא לאורי, יאיר וזוהר. תושבת מושב חצבה בו גדלה.  
מנחה קבוצות ומלווה חינוכית בשיטת 'אדלר'. עובדת בעמותה משנת 2012 בתפקידים שונים.
אוהבת את הערבה ואת מה שהיא מייצגת: אנשים, טבע וחקלאות

יניב .jpeg

יניב פרידלנד

מחנך

נשוי ליעל ואבא לשלושה, תושב מושב כפר ורבורג. בעברו רפתן, שימש כראש מכינת עין פרת וראש תכנית "עבודה עברית" בערבה. מלמד במדרשה קורסים בנושאי היסודות הפילוסופיים של תרבות המזרח ותרבות המערב.

מה בעצם אנחנו מנסים לעשות כאן ?

על החולצה של המדרשה מופיע המשפט "כמדומני שאני שייך לארץ הזאת". מאיפה הוא הגיע ומה הוא אומר?

לפני קרוב ל 90 שנה, כותב ש"י עגנון מכתב לרעייתו לאחר הטיול הראשון שערך בארץ ישראל. את המכתב הוא כותב לאסתר רעייתו השוהה בגרמניה ובו הוא מתאר את קורות מסעו במדבר יהודה וים המלח, בלי לחסוך בתיאורי הקושי והאתגר שבמסע: 

"אסתרליין יקירתי, 

ראשית אודיעך כי שבתי בשלום מים המלח ירושלימה. ואת אל תעצבי אם תמצאי בעתון אשר אנכי שולח לך היום על דבר קושי הדרך. כי שלושה ימים הייתי על הים ושני לילות לנתי על הקרקע התחוח לאור מדורה והגשם ירד עלי ממעל והאדמה היתה רטובה תחתי..." 

לאחר התיאורים כיצד הוא נרטב מהגשם בלילות החשופים על האדמה התחוחה הוא מוסיף:

"הנני נשבע לך כי אפילו תיכף ומיד הנני מוכן ומזומן לעשות את הדרך ההיא עוד פעם, כי נפלאות ראיתי בארץ!"

למרות הקושי, עגנון עולץ ומוכן לצאת לדרך הקשה שוב פעם, תכף ומיד. ואז מוסיף עגנון משפט מופלא:

"כמדומני שאני שייך להארץ הזאת".

עגנון, שהיה כבר כמה פעמים בארץ לפני כן, מרגיש שייך באמת לארץ - רק אחרי המגע הבלתי אמצעי איתה: הלינה על הארץ, הגשם היורד עליו ממעל, הקרבה לאדמה התחוחה והמדורה בלילות.

למותר לציין שהטיול לא היה קל כלל ועיקר וכלל אתגרים רבים. ועדיין, עגנון מצא בכל אתגר את השמחה:

"על ידי הרפתקאות הדרך נעשיתי גמיש מאד וכל מכרי משתוממים כי נזדקפה קומתי וגם אני משתומם כי כל העצלות כמו סרה ממני... רק פעמיים שתיתי תה בכל משך ימי הטיול, ואין צריך לומר כי אכלנו רק דברים יבשים. ויש מן המטיילים שלא הספיקה להם לחמם... אמנם אחדים חולים מן הטיול ואחרים ישנו עד אתמול מרוב עייפות ורק אני בין המאושרים אשר לא סבלו רק נהנייתי מאד. וכשהיתה הסערה הגדולה ויש מן הנוסעים אשר בכו — צהל רוחי למראה הגלים ותפארת הלילה ואף רגע לא התאוננתי ולא התחרטתי". (ד' טבת תרפ"ה, 24.12.31).

החזון של מדרשת הערבה הוא לגדל אנשים, שבסופו של דבר, פשוט מרגישים "בני ובנות הארץ הזאת". לא הרגשה סתמית, אלא הרגשה עמוקה מתוך עמל ויגיעה בדברים שדרכם ניתן להגיע לחיבור אמיתי: אדמה, אדם ומורשת. 

היכרות עם אדמת הארץ הטובה על ידי עבודה יומיומית בחקלאות בערבה ועל ידי סיורים מעמיקים ברחבי הארץ. היכרות עם האדם. קודם כל עם עצמי ועם המידות שלי, אחר כך עם הסובב - עם מרחבי החברה הישראלית על כל גווניה ולבסוף היכרות עם המורשת העשירה של העם היהודי ובפרט של הסיפור היהודי המתחדש בארץ ישראל.

מתוך החיבור לאדמה לאדם ולמורשת ומתוך חינוך לעשייה, עבודה קשה מתוך שמחה ולקיחת יוזמה ואחריות אנו מייחלים שמהמדרשה יצאו אנשים עם אש בוערת בחזה להתנדב ולתקן בכל מקום שיידרשו.

bottom of page